זה מתחיל בדבר אחד קטן.

נשימה, אור בחדר, משהו שעובד כמו שצריך.

המילים הולכות לאט, בקצב שמאפשר לשים לב למה שכבר נמצא כאן.

התודעה מתרככת, והלב לומד לזהות שפע לא כרעיון — אלא כחוויה יומיומית.